טיפול באמנות משתמש בתהליכי רישום, ציור ופיסול לשיפור הרווחה והביטחון בילדים. הוא מבוסס על ההנחה לפיה ביטוי עצמי משמש על מנת לטפל בבעיות רגשיות, לפתח כישורים בין אישיים, להתמודד עם בעיות התנהגות, להפחית את הלחץ ולהגביר את המודעות העצמית. אין צורך להיות דה וינצ'י כדי ליהנות מטיפול באמנות.

הטיפול מתבצע עם תלמידים בזרם המרכזי וכיתות חינוך מיוחד. מורה לאמנות מחנך את התלמידים לגבי השיטות. מטפל באמנות מעודד קבלת אמונות להפחתת בעיות הקשורות ללמידה והסתגלות רגשית.

טיפול באמנות מאפשר לילד לחקור בעיות אישיות באמצעות פעילות גופנית ואינטגרציה חושית. חלקים שונים של המוח עוסקים בביטוי יצירתי. ציור במברשת על בד כרוך במיומנויות מוטוריות. ציור תמונה מהזיכרון דורש יכולת אנליטית ופעולות סדרתיות, היגיון והפשטה.

עבודה באמצעות רצף צעדים הדרושים להשלמת משימת האמנות כרוך במיומנויות קשב וזיכרון. הטיפול יוצר תגובת הרפיה ומשפר את מצב הרוח של הילד. פעילות יצירתית מגבירה את רמות הסרוטונין החסרות אשר עלולות להוביל לדיכאון. עיסוק בחמר במשך חמש דקות מפחית לחץ הורמונים יותר ממשחק כדור.

פעילות אמנות מרוכזת, כגון צביעה, או ציור מעגל בדגמים גיאומטריים, לפני פעילות קבוצתית, הוכחה כמגבירה את טווח הקשר של הילד ומפחיתה התנהגות אימפולסיבית, קידום קבלת החלטות טובות יותר והתמקדות במשימות.

כחלק מתכנית טיפול מקיפה, טיפול באמנות מסייע לתלמידים להרגיש שהם בשליטה. מחקר מצא כי תוספת הטיפול באמנות, במפגשים שבועיים, תורמת באופן חיובי להסתגלות החברתית הרגשית של ילדים עם לקויות למידה.

הנאה מהתהליך

המפתח הוא לא להגדיר רף גבוה מידי או לכוון את הילדים. חלק מהילדים נהנים מהחוויה החושית של שימוש בחומרי אמנות, ו"יצירות האמנות" שלהם עשויות להיות שרבוטים או גושים אמורפיים של חמר. ילדים אחרים עם הבדלי למידה מייצרים פיסות מתוחכמות מבחינה ויזואלית. אלו ההנחיות לטיפול באמנות:

תהליך, לא מוצרים. המיקום הוא על תהליך האמנות ולא על המוצר הסופי. המטרה אינה שלמות, או פיסה שניתנת להצגה בבית הספר או במוזיאון. יש לעודד את הילד להתרכז בתחושת הציור, הבניה או הפיסול, והנמכת הלחץ לייצר משהו זהה למה שחבריו יכולים לייצר.

סקרנות והימנעות משיפוט. מומלץ לדבר עם ילד על יצירות האמנות שלו. אם לא התנדב לספר, ניתן לשאול אותו: "על מה הציור שלך?" או "איזו כותרת היית נותן לציור שלך?" זה מאפשר לילד לבטא את נקודת המבט שלו. השאלות צריכות להיות פשוטות ויש להעניק לילד זמן לחשוב לפני שיענה.

תקשורת כל הרגשות, אפילו כעס או עצב. אם ילד מביע אכזבה מיצירות האמנות שלו, ניתן לשאול מה היה עושה באופן שונה, במקום להרגיע אותו באופן אוטומטי ולהגיד שהציור יפה. זה שותל את הרעיון שהוא יכול לפתור בעיות ולנסות שוב.

שמירת העניין בקנה מידה קטן. איזון גירוי ומבנה ממקסם את השפעת הפעילות האמנותית. פרויקטים בעלי השראה והתרגשות משפרים את המיקוד, אבל גם השגרה חיונית להתמודדות עם התנהגות אימפולסיבית. אפשרויות רבות מידי של חומרי אמנות הן מכריעות. יש להתחיל עם קומץ חומרים טובים, ולהוסיף להם מאוחר יותר. עבור חלק מהילדים, פירוש הדבר בחירה בין צבעים או חמר. עבור אחרים פירוש הדבר ציור בשני צבעים בכל פעם.

כשהורים מתרגלים טיפול באמנות בבית, אין צורך לדאוג אם הילד מצייר דמויות מקלות בלבד. זהו תהליך חשוב. מומלץ גם להורים לתרגל אמנות עם הילד. זוהי הזדמנות נוספת להתחבר. ביחד ניתן ליצור משהו מפואר יותר מכפי שאפשר לדמיין.

בנוסף כדאי לקרוא על:

פיתוח קריירת טיפול באמנות

טיפול באמנות – סקירת השיטות